דבר הבלוק

ביום שלישי שעבר בשעות הבוקר, כינסה משטרת תל אביב מסיבת עיתונאים כדי להכריז על סגירתם ל-30 יום של מספר מועדוני לילה בעיר, ביניהם מועדון הבלוק.

אנחנו למדנו על צו הסגירה רק מהעיתונות ומחשבון הטוויטר של המשטרה, שמסיבותיה שלה, בחרה שלא לעדכן אותנו על כך ואף לא לערוך לנו שימוע עד ליום חמישי בערב - יומיים וחצי לאחר פרסום הצו וארבע שעות בלבד לפני פתיחת מסיבת הפורים של הבלוק.

החוק קובע שהשימוע נועד לתת לנאשם הזדמנות להשמיע את טענותיו בפני הגורם המחליט לפני שתתקבל החלטה בעניינו. פרסום צו סגירה, יומיים וחצי לפני שאכן ניתן, מצביע על כך שהשימוע היה בעצם מצג שווא, שנועד להעניק ניחוח של חוקיות להחלטה שהתקבלה כבר מראש.

גם כשקיבלנו לבסוף, ברביעי בערב, הזמנה ל"פגישה" בתחנת המשטרה, לא נאמר לנו שמדובר בשימוע ולא הוזכר שאנחנו רשאים להגיע עם עו"ד. במהלך הפגישה, שהתבררה בדיעבד כשימוע, נאמר לנו שיש בידי השוטרים הוכחות לקיומן של חמש עסקאות סמים במועדון ונשאלנו מה יש לנו לומר להגנתנו. אנחנו טענו שמעולם לא היינו מעורבים בשום פעילות בלתי חוקית, מעולם לא סחרנו בסמים, לא עודדנו סחר בסמים וגם לא העלמנו עין. בתגובה נאמר לנו שאין טעם להסביר שלא היינו מעורבים, היות והמשטרה לא מאשימה אותנו בכל מעורבות. לשאלתנו במה אם כך אנחנו כן מואשמים, נענינו בפשטות: "נעשו עסקאות סמים בין כותלי העסק ואתם בעלי העסק, זה מספיק".

בשעה 6 בערב בדיוק הוגש לנו צו סגירה ל-30 יום.

בשלב זה, כבר היה מאוחר מדי ללכת לבית המשפט כדי לנסות להסיר את הצו ולהציל משהו מההשקעה העצומה שהשקענו באירועי החג, כמו גם לשנות את העובדה שהסיקור התקשורתי של הפרשה עבר בשקט מוחלט מצד בעלי המועדונים המפוחדים שקיבלו את המסר שאם לא יעשו בעיות, אולי יקלו בעונשם.

תת ניצב יורם אוחיון, שמקבל את הקרדיט כיוזם המבצע שהוביל לצווי הסגירה, אומר שהמטרה שלו היא שבמועדונים לא יהיו יותר סמים. אבל מעבר ליחסי הציבור החיוביים להם זכה, בתקופה בה נדמה כי הוא זקוק להם במיוחד, קשה להבין את ההיגיון שעומד מאחורי כוונותיו של אוחיון. במציאות בה סמים נמצאים בכל מקום, ברחובות, בגנים הציבוריים, נסחרים אפילו בבתי הספר ונמכרים בגלוי בפיצוציות, מדוע חושב אוחיון שבעלי המועדונים יכולים להצליח איפה שהמשטרה עצמה נכשלת פעם אחר פעם?

ברור לכל שבלתי אפשרי, ואף לא חוקי, להפשיט מאות אנשים בכניסה למועדון כדי למצוא מה הם מחביאים בתחתונים, בגרביים או בחזייה, בדיוק כמו שבלתי אפשרי, ואף לא חוקי, לדעת מה כל אחד ואחד מהם עושה בכל רגע נתון ברחבי המועדון. אם, תוך כדי הבידוק הביטחוני בכניסה, יתגלה כלי נשק או סם כלשהו בכיסיו של הנבדק, הוא לא יורשה להיכנס למועדון. אבל היות שאין בסמכותו של המאבטח לחפש במקומות צנועים, לא ניתן למנוע לחלוטין הכנסה של סמים אסורים לגבולות העסק, בין אם הוא מועדון לילה או אולם קונצרטים.

כבעלי ומנהלי המועדון, הדרך החוקית היחידה שעומדת לרשותנו לדאוג לכך שלא תהיה פעילות פלילית בין כותלי העסק, היא להורות לאנשי האבטחה להרחיק מהמועדון כל גורם שאנו חושדים בו כעוסק בפעילות בלתי חוקית (ואפילו אם מדובר רק בהפרה של חוק העישון!). למזלנו, ישנם עשרות עדים, כמו גם חומרים מצולמים, שיעידו כי בדיוק כך תמיד נהגנו.

בדיעבד, מסתבר שאנחנו לא היחידים שחושבים שנימוקי המשטרה לסגירת המועדונים אינם סבירים. השופט גיא הימן, שביום חמישי האחרון קיבל את עתירתם של הגיתית והאוטו, שניים מהמועדונים האחרים שנסגרו יומיים לפני כן, הורה על ביטול הצו עוד באותו היום ואף חייב את המשטרה בתשלום ההוצאות המשפטיות של המועדונים. בהחלטתו ציין השופט כי "לטענת המשטרה, על בעלי העסק לדעת מה מתרחש בכל אחד ואחד מחלקיו ובמה שולח יד כל אחד מהנוכחים במקום בכל עת. חוששני כי דרישה זו קשה היא. לא זו בלבד שהיא מעוררת שאלות נכבדות בדבר הזכות לפרטיות, אלא שדומה כי אפילו למשטרה לא נמצאה הדרך לעשות כן, אלא באמצעות הפעלתו של סוכן סמוי". בנוסף, קבע השופט כי בעצם הוצאת הצווים, המשטרה פעלה שלא על פי הסמכות שניתנה לה בחוק.

פסק הדין של השופט הימן הגיע לידיעתנו רק כמה ימים מאוחר יותר, אבל ביום חמישי בערב, כשנערך לנו השימוע, פסק הדין כבר היה ידוע למשטרה היטב. לצערנו, ידיעה זו לא השפיעה על החלטתה להוציא את צו הסגירה.

במהלך מסיבת העיתונאים שכינסה המשטרה, דאגו דובריה להדגיש את סם האונס שנסחר לדבריהם בכמויות גדולות במועדונים שנסגרו. "במשטרה סבורים", כך נאמר לעיתונאים, "שמכירה של סם האונס במועדונים מסכנת באופן ממשי את הנשים שבאות לבלות במקום". או במילים אחרות, ההצדקה לסגירת המועדונים היא הסכנה הממשית שנשקפה לשלום הציבור. הכותרות בעיתוני סוף השבוע הכריזו בהתאם: "המשטרה סוגרת 6 מועדונים בת"א שבהם נמכר סם האונס!״. ממקור גאווה לחברינו ולבני משפחתנו, הפכנו בין רגע לפושעים שמסכנים את שלום הציבור ושמביישים את סביבתנו. רק מספר ימים לאחר מכן, כשהואילה המשטרה להראות לעורכי הדין שלנו את חומר הראיות, גילינו שבמועדון הבלוק לא התקבלו שום עדויות למכירת סם האונס! לשון הרע הוא אמירה הפוגעת בכבודו או בשמו הטוב של אדם, קבוצת בני אדם או ארגון. לשון הרע שאינה אמת נחשבת לעבירה פלילית ולעוולה אזרחית.

עבור מועדון הבלוק, עסק שמבוסס על תזרים מזומנים שבועי, סגירה ל-30 יום היא מכה אנושה שעלולה להוביל לפשיטת רגל, לאובדן עבודה לעשרות אנשי צוות ולפגיעה חמורה בפרנסתם של עוד עשרות ספקים. כבר בסוף השבוע האחרון ספגנו הפסד כספי אדיר שמקשה על תפקודו היום יומי של המועדון וגם אם יחליט בית המשפט להסיר את הצו בדיון הקרוב, מספר רב של אירועים עתידיים כבר בוטלו, כך שהפגיעה הכספית, כמו גם הפגיעה בשמנו הטוב, תימשך עוד תקופה ארוכה.

זו לא שיטת ענישה או חינוך ובוודאי שלא פתרון לבעיית הסמים. זהו עונש קולקטיבי ומיותר לאלפי הבליינים שנאלצו לבטל את התוכניות שלהם לסוף השבוע השמח ביותר בשנה ולעשרות אנשי צוות המועדון שנותרו ללא פרנסה.

בימים האחרונים אנחנו מקבלים מסרים מכיוונים שונים שמבקשים מאיתנו להנמיך פרופיל, כדי לא להיות מסומנים על ידי המשטרה, אבל אנחנו לא מוכנים לשתוק יותר ובכך לאשר שוב למשטרה שהיא יכולה לנהוג בנו ככל העולה על רוחה. אנחנו חונכנו שאף פעם לא שותקים על עוול, בין אם הוא נעשה לנו או לאחרים ועכשיו הגיע הזמן להשמיע את קולנו, ביחד עם קולם של עוד אלפי אנשים שמבינים את הערך האמיתי של סצינת המועדונים לתרבות העירונית ושמודאגים כמונו לנוכח דפוס ההתנהגות הכוחני של משטרת תל אביב.

הגיע הזמן להשמיע את הקול השפוי ולזעוק בקול רם וברור:

אנחנו בליינים, לא עבריינים! תעצרו את הפשע, לא את התרבות!